למה אנחנו מסתבכים כל כך?
למה לא ברור לנו שכאשר נבקש משהו מהילד שלנו, הוא פשוט יעשה?
איך הפכנו את משימת ההורות לתחרות ניחושים? האם הוא יקשיב או לא?
האם הוא יעשה או לא יעשה?
ישים את התיק במקום?
יכין מערכת לביה"ס?
אגלה לכם סוד…אם לא מדובר על תינוק בן יום, או פעוט קטן
כנראה שהילד שלכם יודע לבצע פעולות בסיסיות, הוא מבחין כבר בין טוב לרע ובהחלט יכול לשאת בתוצאות למעשיו.
לצערי, ברוב במקרים, אנחנו בכלל לא מצפים מהילדים שלנו ללכת בתלם, להסתדר, להקשיב או פשוט לשתף פעולה.
אשתף אתכם בסיפור שימחיש בדיוק את הכוונה שלי:
ראיון שנערך עם מורה מסין ללא פחות מ 400 תלמידים, בראיון נשאלה המורה ( אתם בטח מנחשים מה) "איך את מצליחה ללמד 400 תלמידים?", מה את עושה עם בעיות משמעת שאלו אותה?
והיא בתגובה ענתה: " מה ז"א, למה שיהיו בעיות משמעת, הרי הם באו ללמוד"
המורה הגיבה מתוך ההיגיון הבריא שלה, הרי זה ברור לה כל כך שהם באו ללמוד ולא לשחק, ולמה בכלל שהם יפריעו?
נסו לחשוב, כמה פעמים אנחנו בכלל לא מצפים מהילדים שלנו, ברור לנו מראש שהבקשות שלנו ילוו במאבקים ומלחמות.
אבל אם לרגע, ננסה להניח את השריון בצד, ונסתכל עליהם קצת אחרת.
כילדים משתפי פעולה, כילדים שברור לנו שהם רוצים, יכולים או מסוגלים.
ואנחנו – פשוט נבין שזה ברור מאליו שהם יודעם מה לעשות, בלי מאבקים.בלי מלחמות.
כי זה ברור מאליו, לנו ולהם.
נסו לחשוב – מהם המקומות בהם אתם מצפים מילדכם לשתף פעולה? בלי לבטים, ובלי מחשבות מיותרות. פשוט כך.
