הרבה פעמים בייעוצים אני שומעת הורים שמסבירים שההתנהגות השלילית של הילד נובעת בגלל שהם:
-
לא היו עקביים
-
וויתרו פעם אחת
-
התחלפו ביניהם תוך כדי הסיטואציה
-
יצאו לטיול או שינו את השגרה לרגע….
מעין אמירות שמה שמסתתר מאחוריהן, זה שילד צריך עקביות, אחרת זה לא יעבוד.
מה שמזכיר לי קצת אמירות על "אילוף" בעלי חיים.
רק אם נהיה עקביים ולא נזוז מהתוכנית הדברים יסתדרו, ובגלל שלא הצלחנו זה נראה ככה.
אז כמה מילים על העניין:
אנחנו לא רובוטים, לא הבאנו את הילדים לרבע שעה בייביסיטר, והחיים הם דבר דינמי ומשתנה.
אין שום אפשרות שנצליח להיות עקביים ביומיום לאורך זמן, בחיים יש הרבה סיטואציות שמשנות את היום יום שלנו וככה זה כל החיים, אין חיים בתנאי מעבדה, גם לילדים שלנו לא מחכים חיים "מהונדסים", ולכן הם צריכים ללמוד להתמודד בעולם משתנה.
לפי הגישה הזו אין סיכוי שנצליח לגדל ילדים משתפי פעולה, ילדים קשובים שזורמים עם הבית שבו הם נולדו.
חשוב לי שתדעו שבכדי שילד יתנהג יפה, כמו שאנחנו רוצים הוא לא צריך לעבור סדנת "אילוף".
ילד יכול להתנהג יפה במציאות משתנה, לישון כשאומרים לו גם אם אתמול ההליכה לשינה נראתה אחרת לגמרי.
התנהגות של הילד קשורה לדינמיקה (מעין ריקוד) שהוא מייצר איתנו ההורים ולא כי זזנו מהפרוטוקול ולכן הטיפול בבעיה זה לא להיות יותר עם פרוטוקול יותר הדוק אלא להבין איך הראש של הילד שלנו עובד, מה "הריקוד" שהוא מייצר אצלנו ושם יתחולל השינוי.
אם נבין את צעדי הריקוד שלו, נוכל להתחיל לרקוד אחרת ולא להידרר לריקוד לא נכון.
התמונה מאתר freepik
