דרמות ולחץ אצל הילדים, מוזן באופן לא מודע דרכנו ההורים.
ככל שאנחנו ההורים, יותר מזדהים עם הפחדים ועם הדרמה, ככה חלק מהילדים שלנו יהיו (באופן לא מודע) עם יותר פחדים ויותר חששות.
כשאחת מהבנות שלי קיבלה וסת בפעם הראשונה ( דבר שמייצר דרמה אצל חלק מהבנות), היא אמרה לי אמא זה מלחיץ אותי עם פרצוף דרמתי.
ואז שאלתי אותה בשיא הפשטות, מה מלחיץ אותך, להבין שהכל אצלך תקין בגוף? שהכל בסדר?
היא נעצרה לשניה מהדרמה וחייכה במעין הבנה, וזהו הדרמה מאחורינו.
אם אני כאמא הייתי שותפה לעניין שבאמת זה דבר מלחיץ ושבאמת זה מפחיד וזה לא נעים וכו' וכו' זה המסר שהיה עובר אליה בלי מילים והיא בלי להיות מודעת היתה נכנסת לתפקיד הזה ונלחצת באמת.
אני רואה הרבה הורים בקליניקה שכשיש איזה שהוא עניין שהם חוששים ממנו, פחד אפילו כמוס ושקט פנימי, אחד הילדים שלהם, לרוב, ממש תופס אותם שם רגשית.
ילדים הם עם חושים מדהימים, הם אלופים, הם נכנסים לעניין ומתנהגים בהתאם לחששות ולפחדים שלנו.
אני מרגישה שהם מכירים אותנו לפעמים טוב יותר מאיתנו
ככל שאנחנו נראה בחיים מסע מצמיח ומלמד, שמכל קושי צומחים, נקליל את החיים לעצמנו ואז מתוך כך גם להם, הילדים שלנו יהיו הרבה הרבה יותר חזקים ועם מסוגלות להתמודד עם החיים.