כמה מתנות (תובנות) שגישת שפר העניקה לי לגבי הזוגיות (בקשר לילדים) שלנו:
אני כותבת כמובן ממקומי כאישה, זה נכון גם בדיוק ההפך, פשוט גברים תחליפו את המילה בעלי באישתי 🙂
אני כותבת כמובן ממקומי כאישה, זה נכון גם בדיוק ההפך, פשוט גברים תחליפו את המילה בעלי באישתי 🙂
1. הילדים שלו בדיוק כמו שהם שלי.
2. הוא רוצה בטובתם בדיוק כמוני, גם אם אני לא מסכימה עם הדרך.
3. אי אפשר שנסכים על הכל בחינוך ילדים, אנחנו שני אנשים שונים ולא ניתן לייצר משנינו ממרח אחיד.
4. הילדים לא מתבלבלים מהשוני בנינו, היחידים שמבולבלים זה אנחנו.
5. כשבעלי כועס על ילד (כי הוא לא הקשיב או לא כיבד) הדבר האחרון שהוא צריך זה שאני אגרום לו להרגיש רע, הוא מרגיש ככה גם בלעדי.
6. כשאני רבה עם בעלי על חינוך ילדים (אני לא מדברת כמובן על שיחות עם קפה וחילופי מחשבות) זה כל כך מיותר, כי גם גירושים במקרה הזה לא יפתרו את הבעיה, אז לא חבל !??!?!?!
7. כשאני מעירה לבעלי כל פעם שמשהו לא נראה לי עם הילדים אני מרחיקה בנינו ואומרת לילדים בלי מילים "אתם יותר חשובים מהזוגיות שלי ושל אבא", מסר שאני ממש לא רוצה להעביר.
8. אם הילדים לא מכבדים את אבא שלהם זה הזמן לשאול את עצמי, האם אני מכבדת? האם יש מקומות שאני קורצת עליו? האם יש מקומות שאני מגבה את היחס הלא מכבד שלהם?
9. אנחנו לא חייבים להסכים בנינו אבל כן לכבד, אם אנחנו רוצים שתיהיה לנו זוגיות טובה.
10. עדיף הורה "טועה" (כי מה זו טעות) מאשר הורה מסורס או אין הורה.
11. כל ילד יודע איך להוציא מאבא שלו חיבוק או כעס, אני משאירה לילדים שלי למצוא את הדרך איך להוציא מאבא שלהם את החיבוק, אני כילדה הייתי צריכה ללמוד איך לעשות את זה מול אבא שלי ז"ל, עכשיו זה שלהם.
12. כשאבא שלהם דורש מהם יותר זה לא כי הוא אכזר או לא רגיש, הוא פשוט מאמין בהם לפעמים הרבה יותר ממני.
13. הילדים בסוף עוזבים את מהקן ואנחנו נשארים יחד, בואו נדאג שיהיה לנו כיף להישאר יחד כמו שהיה לנו לפני שהם הגיעו.
תתרגלו ואני מבטיחה לכם שבדרך הזאת אתם תוציאו את הילדים שנכנסו ביניכם בטעות לתוך הזוגיות, המקום שלהם הוא לא בנינו.
