"אני מבינה שאת גמורה וכואבת, והלוואי ויכולת להחזיר את הגלגל אחורה כמו שאת מייחלת לעצמך אבל אין אפשרות כזאת, אי אפשר, כמו המשחק של הילדים, למחוק את הציור ולהתחיל הכל מחדש…."
זה מה שמצאתי את עצמי אומרת לאישה יקרה תוך כדי ייעוץ כשהיא בוכה ולא מסוגלת להתרומם מהכאב שהיא נמצאת בו.
ובכלל זה משהו שאני מוצאת את עצמי מדברת עליו הרבה בקליניקה.
מה בשליטתי?
אנחנו מנסים לשנות את ההורים, חברים, ילדים, מנהלים, בני\בנות זוג ועוד ועוד….
ואולי זה היה ממש כיף אם היינו מצליחים …הבעיה היחידה שאין אפשרות כזאת.
אם האושר שלי תלוי בסובבים אותי אז נגזרו עליי לא מעט עצבות, פגיעות וכאב.
אין לנו שליטה על הקלפים שנקבל בעולם הזה, השליטה היחידה רק איך נשחק עם הקלפים שקיבלנו.
בעצם הדבר שיעזור לנו לעבור את מסע החיים הזה (שהוא מלא בטוב אבל גם בקושי וכאב) זה לפתח חוסן נפשי, לפתח כלים שיעזור לנו איך להתמודד עם מה שמגיע לפתחי.
אין שליטה על האדם ממול רק על התגובות שלי לסיטואציות שמגיעות אליי.
הכלל המדהים הוא שכאשר אני משנה את עצמי, בעומק, בדרך שבא אני רואה את העולם ומפרשת סיטואציות, יהיו לא מעט פעמים שגם המציאות סביבי תשתנה.
שנזכה….
