החיים הפוך על הפוך – מה באמת עוזר לנו לצמוח?

לא יכולה להסביר כמה העולם הזה כולו הפוך על הפוך.

כל פעם מחדש, בייעוצים ובחיים עצמם, אני רואה איך דווקא מתוך הרצון להיטיב – אנחנו מוצאים את עצמנו יורים לעצמנו ברגל.

מה אני מתכוונת?

אנסה לתת כמה דוגמאות מחיי היומיום, מקווה שיצליח להסביר את מה שאני מרגישה.

(וכמובן, הדוגמאות נכונות גם לנשים וגם לגברים).

—

הורות

ככל שאשים את הילדים במרכז ואעשה הכול כדי להגן עליהם או למנוע מהם רגעים לא נעימים, כך אגדיל את הסיכוי שדווקא הם יחוו דברים כאלו – ולפעמים אפילו בגלל המעשים שלי.

לדוגמה:

אני עלולה להעיר לבן הזוג על כל תגובה שלו שלא נראית לי, בשם ההגנה על הילדים. ומה התוצאה?

מתח בזוגיות ואווירה עכורה בבית שלא תורמת לאף אחד. מה עדיף – ויכוח בין אמא ואבא, או הערה אחת שאולי לא הייתה מושלמת?

או כשאני מנסה "לסדר" להם את המציאות: לפתור בעיות שהם יצרו, להציל אותם ברגע האחרון. התוצאה?

הם לומדים שאין להם אחריות, ומכניסים את עצמם שוב ושוב למצבים שמקשים עליהם.

או כשאני חולמת שהם יהיו אחים טובים ומחוברים – ומתוך פחד שהם לא יהיו, אני דוחפת או מתערבת יותר מדי. ומה קורה?

במקום לקרב אותם, אני יוצרת מרחק. "באשר יגורתי בא לי".

ככל שאני רוצה שהם ישתפו אותי ושאני ארגיש שאני חלק מהחיים שלהם, כך הם נסגרים יותר.

—

זוגיות

גם כאן – הפוך על הפוך.

כשאני מרגישה שלא רואים אותי או שמזלזלים בי, ואני נלחמת על המקום שלי, התוצאה היא שהמקום שלי רק מצטמצם.

אז מה? לתת לו, לוותר, לזלזל בעצמי?

חס וחלילה.

במקום להילחם, כדאי לעצור ולשאול:

– מה קרה לנו?

– איך הפסקנו להיות חברים אחד של השני?

– האם אני עדיין חברה שלו? האם אני מעריכה אותו באמת, גם במחשבות שלי?

ברגע שאני מפסיקה להילחם ומתחילה להבין את התמונה הגדולה, פתאום המרחב משתנה.

—

עם עצמי

גם מול עצמי זה ככה.

ככל שאני נמנעת ממקומות שמכווצים אותי, זה כמו לשים טלאי על בלון – בסופו של דבר, הלחץ רק גדל, וההתמודדות נהיית בלתי נמנעת.

ככל שאני מתעצבנת על ביקורת שמופנית אליי, כך היא מכאיבה יותר.

ככל שאני מנסה לייצר חיים ללא ביקורת, כך אני שומרת את עצמי חלשה ופגיעה במפגש איתה.

וכשאני מנסה "לתקן את העולם", בסופו של דבר אני רק מתישה את עצמי.

אבל – וזה אבל גדול – כל קושי הוא הזדמנות. מפגש עם קושי הוא מתנה חינמית לצמיחה.

—

מה שאני רוצה לומר תכלס זה:

ככל שננסה לשלוט במציאות, להילחם בה או לסדר אותה, כך נעמיק את הקושי שלנו.

ככל שננסה להתאים את העולם אלינו – כך נחווה יותר תסכול.

מה שיעזור באמת הוא לקחת את החץ פנימה – פחות להאשים, פחות לנסות לשנות אחרים – ולבחון מה בתוכי מבקש שינוי.

כשאני מתחילה מבפנים, פתאום מה שיוצא החוצה נראה אחרת לגמרי.

שנזכה כולנו לשחרר את עצמנו