להעיר או להאיר

“הוא לא מספיק רואה אותי”
“היא לא מספיק מכבדת אותי”
“הוא אדיש ואיטי, בלי אנרגיה”
” היא קרה ואדישה”
“הוא לחוץ, עצבני מעיר יותר מידי לילדים”
הרבה זוגות שאני פוגשת ליעוצים בזוגיות מספרים בהרחבה כמה בני הזוג שלהם לא מספיק טובים
ומפרטים את כל מגוון החסרונות של בני הזוג.

מצד אחד ברור שזוג המגיע לייעוץ זוגי לא נמצא בשיא של הקשר,
אבל השאלה היותר מסקרנת היא מה מביא זוגות למצב הזה?
מה הגורם לזה שהקשר היפה והרומנטי הופך להיות משחק חבטות בין בני הזוג?
תחשבו על עצמכם כמה שנים אחורה לימי תחילת הקשר…
ימי תחילת הקשר קצת מזכירים לי הדלקת חנוכייה, כשאנחנו עומדים מסביב לחנוכייה,
כל נר נוסף שנדלק מוסיף כל כך הרבה אור. אנחנו עומדים קרוב,
מרוכזים באור ונדמה לנו שהאור של כל נר הוא הרבה יותר משמעותי.
הדרך הפשוטה להבחין בזה היא להיכנס לחדר כמה דקות אחרי שהחנוכייה כבר דולקת –
בקושי מבחינים בתוספת האור של החנוכייה…

כשקשר זוגי מתחיל,  הנטייה הטבעית היא לראות את הטוב בבן/בבת הזוג.
כל אחד מבני הזוג מרוכז ומרוגש מתכונות של בן הזוג שהוא אוהב. למעשה,
כך נוצר החיבור הזוגי. כאשר צד אחד מרגיש אהוב ומוערך,
נטייתו הטבעית תהיה להשיב לצד השני באותה מטבע, באהבה ובהערכה.
התחושה הפנימית שלו כלפי עצמו היא טובה ולכן הוא פנוי לתת לאחר.
כך בעצם נוצר מעין ריקוד, בו כל אחד מבני הזוג עסוק בלאהוב, לפרגן ולהתפעל.
עם השנים, לאט לאט בלי לשים לב, התכונות הטובות של בן הזוג
הופכות להיות “שקופות” וברורות מאליהן עבורנו ואנחנו כבר לא רואים בהן משהו מיוחד.
יתרה מכך, כל מה שנותר מול עינינו אלו החסרונות והחולשות של בן הזוג.
כך, בן הזוג, אשר קודם לכן חווה תחושה של הערכה ופירגון,
מתחיל לחוות אצבע מאשימה והערות בלתי פוסקות.
בן הזוג שלנו, כמו כל אדם נזוף ומותקף, כמובן משיב מלחמה.
התחושה הפנימית שלו כלפי עצמו היא לא טובה ולכן הוא מתחיל להגיב בהתאם.
כך, הריקוד הזוגי ממשיך, אלא שבמקום צעדים של מחוות הדדיות, הערכה ופרגון,
הריקוד מתחלף למחול של דריכה על רגליים, כל תנועה גוררת תנועה נגדית (מעין משיכת חבל)
וכך נוצרת אותה תחושת ריחוק וכעס.

חיי הנישואין, בעצם הבית שבנינו, אמור להוות עבורנו מקום בו אנו מרגישים בטחון והערכה,
אולם עם המלחמה ההדדית ומשיכת החבל המקום הופך להיות ריק, מתיש ומנוכר.
זאת אומרת שהאוטומט שלנו משתנה, במקום להיות עסוקים בטוב שבבן\בת הזוג שלנו אנחנו עסוקים ברע,
בתכונות הפחות הטובות.

העניין פה הוא כפול, לא רק שבן הזוג מרגיש פגוע ומרוחק,
בנוסף לזה, ההתעסקות ברע, בשלילי, בחסר,  בצורה אוטומטית מגדילה את הרע.
בחיים שלנו יש הרבה רע אבל גם הרבה טוב.

אותו דבר בבן/בת הזוג שלנו יש תכונות טובות וגם כאלו שפחות.
כל השאלה היא איפה אנחנו שמים את הפוקוס.
ככל שנתרכז בלראות איפה בן הזוג שלי בעייתי, מה הוא עדיין לא,
אלו תכונות הייתי שמחה שיהיו לו, המלחמה הזוגית רק תגדל.

רוצים להחזיר לעצמכם את השמחה בנישואין? את האהבה?

תתחילו להתרכז בתכונות הטובות של בן הזוג וממש לא לקחת אותן כמובנות מאליהן.
אל תתעסקו בבן הזוג, במה הוא עושה והאם מגיע לו פרגון היום.
אלא באופן חד צדדי, חפשו כל הזמן את התכונות הטובות שלו
ושימו זרקור גדול על הדברים הטובים שהוא כן עושה.

השארת תגובה