סדקים

 

הורים יקרים, אתם מתחילים להתפורר…

מה כוונה?
אתם מכירים את זה שאתם מבקשים מהילדים שלכם משהו, הטון מאוד בטוח ואפילו נוקשה, אבל בפנים, אתם ממש לא בטוחים שזה הדבר הנכון, מין מלחמה פנימית כזאת.
האם מה שביקשתי זה הדבר הנכון?
האם אני לא דורש מהם משהו מוגזם?
וכו, וכו, וכו…

אני קוראת לכל אותם לבטים, חוסר החלטיות, או פשוט חוסר בטחון בסמכות שלנו – סדקים
"סדקים" – אלו הם אותם המקומות בהם אנחנו לא בטוחים לגביהם בהורות שלנו.

העניין עם אותם סדקים, הוא שהילדים שלנו מזהים אותם מקילומטרים.
הם יודעים בדיוק איזה סדק פנוי, ומה הרוחב שלנו.
הם יודעים בדיוק לאן להיכנס, להתווכח, ולערער אותנו.

כך בדיוק נוצר מצב בו הם פשוט מבינים שאנחנו לא סגורים על עצמו. ממש כך.

וכמו שאני אומרת תמיד, תזדקפו, תאמינו בעצמכם כהורים.
תהיו בטוחים לגבי מה שאתם אומרים. תדרשו. תובילו.

מותר לכם. זו החובה שלכם.
ברגע שהסדקים הללו יתחילו להצטמצם, ולא ניתן יהיה לערער אתכם כי תהיו בטוחים בעצמכם.
שם הילדים ( החכמים כמו שהבנתם) יבינו שאין מה לנסות להיכנס או לערער.
הם יבינו שאין סדקים, וישתפו פעולה.

מה אתם אומרים?
מאמצים את הרעיון?

השארת תגובה