תובנות מהשטח

אמצע השנה וגם אצלי הגיעו עם תעודות, חלק עם ציונים מעולים וחלק פחות. כשהם מגיעים עם תעודות – יש לי שני עקרונות: 1 – מה

  הורים יקרים, אתם מתחילים להתפורר… מה כוונה? אתם מכירים את זה שאתם מבקשים מהילדים שלכם משהו, הטון מאוד בטוח ואפילו נוקשה, אבל בפנים, אתם

למה אנחנו מסתבכים כל כך? למה לא ברור לנו שכאשר נבקש משהו מהילד שלנו, הוא פשוט יעשה? איך הפכנו את משימת ההורות לתחרות ניחושים? האם

כתבה מצוינת. אנחנו חייבים לזכור שזה נכון מעכשיו כשהם קטנים, זה לא יקרה כשהם יהיו בני 18 אם את התהליך לא נתחיל כבר מגיל קטן.

״אז מה אני יכולה לעשות בכדי שהוא יהיה מאושר?" לא משנה מה יש לו, כמה הוא מקבל, לאן הוא נוסע, שום דבר לא מספק אותו,

עכשיו בטח תגידו לי: · " פעם היו יותר עקרות בית שנהגו להישאר עם הילדים בבית, היה להן יותר זמן " · "היום שני בני

כל שנה מתחילה בסימן שאלה… האומנם?!?!?! האם כהורים ואנשי חינוך אנחנו מתחילים את השנה בסימן שאלה?? אני חושבת שלרוב אנחנו ממש עם סימן קריאה. סרטון

איך יתכן שגיל ההתבגרות הפך להיות מילה נרדפת לילד חצוף\טורק דלתות\מסתגר בחדר וכו… בואו נבין יחד גיל ההתבגרות אימת ההורים… הפחד האולטימטיבי ויותר מזה שם

  העולם המודרני מאופיין בהרבה יועצים ומומחים, כמעט לכל תחום יש התמחות. בעיות שינה, גמילה מטיטולים, הפרעות אכילה וכ"ו גישת שפר נוגעת בשורש העמוק של

מה השתבש לנו בתהליך שפעם היה כל כף פשוט?  

איך מתמודדים עם בעיות חברתיות? מה תפקידנו כהורים כאשר לילד יש בעיות חברתיות? זה קורע את הרחם שאין לי… ככה התבטא בעלי לפני כמה שנים

איך מעודדים ילדים לגמילה מטיטולים  

מרגישים שאיבדתם את האיזון בין חינוך הילדים וחברות איתם? הסרטון הבא בדיוק בשבילכם.  

בואו לגלות את ההשפעה של הקול הפנימי שלנו בחינוך ילדים  

גם אתם מרגישים שאתם ממש מנסים ומתאמצים ובסוף עדיין מרגישים אשמים? ששוב "טעיתם" ולא עשיתם את הדבר הנכון? הורות ללא רגשות אשמה – תתפלאו אבל

  אם נמאס לכם להתווכח עם הילד על שיעורים, מקלחת או שעת חזרה הביתה ואתם מוצאים את עצמכם כועסים, נואמים ומענישים, משהו בהתנהלות צריך להשתנות.

זה זמן שהמון הורים מתלבטים איך מסבירים לילדים על היום הזה? איך מגנים עליהם? יש חשש גדול, מה זה יעשה להם ההיחשפות לזוועה ולתמונות. אבא

הרבה נאמר על כיבוד הורים, אבל ההבנה שכיבוד הורים הוא בעיקר בשביל הילד עצמו זה לא נאמר מספיק. קחו לכם 2 דקות לשמוע על כיבוד

  ליל הסדר אצל רבים מאיתנו הוא פסגת המפגש המשפחתי, חיבור בין דורי והתכנסות משפחתית סביב שולחן הסדר. לעיתים, המפגש הזה נותן לנו הזדמנות להבין

  מה קורה לנו כשהילד מתחפש לנמר? או למלך?  מה אנחנו מרגישים כשיש סביבנו נמרים ומנהלים? תחפושות ופורים תמיד מעוררים בנו שמחה וחיוך, אבל מה

 הי,  הורים כל הזמן שואלים אותי, אז מה נכון לדעתך? האם זה בסדר לבקש מהילד לעשות X?  האם מותר כהורים לעשות Y? אני חושבת שהכלל