אני זוכרת את עצמי פותחת עיניים והדופק המהיר כבר היה מתחיל, עוד לפני שפגשתי את אותו ילד….חוסר שקט שממש מקשה על החיים ומכניס המון עצב לחיים שלנו.
לכל ילד יש את "הניגון שלו", אחד יותר מלחיץ, אחד מדאיג, אחד ממלא את הלב בנחת, אחד ממש מוציא ממני קוצים ואיבה שאני לא מכירה וכו וכו….
עם כל אחד מהם זה משהו אחר.
ולרוב אנחנו מוצאים את עצמנו מרגישים שוב ושוב את אותה תחושה למרות שההתנהגויות לעיתים משתנות.
יש משהו בניגון עם אותו ילד….איזה שהוא פסקול…..
להסביר לכם למה שיווצר כזה ניגון? למה שלא כל ילד ירצה שנעוף עליו? איך הגענו לניגונים אלו? יהיה כמעט בלתי אפשרי על ידי כתיבת פוסט אבל אני כן יכולה להסביר קצת איך אפשר לנסות לשנות את הניגון, מהכיוון שלנו כהורים.
תחשבו על זה ככה:
אצל הילד זה עובד ככה: אם הניגון הזה עובד, אני ממשיך עם אותה התנהגות.
זה לא משנה כמה הניגון הזה מכאיב לו ולנו, כמה הוא מעכב והורס, באופן לא מודע זה לא משנה.
עובד ממשיכים…..
לאחרונה אני נותנת להורים כלי שאני רואה שעושה טוב ואני רוצה לנסות לשתף אתכם בו.
קחו את הילד הזה שעכשיו ממש קשה לכם איתו, הוא ממש מאכזב, מלחיץ, בלתי נסבל וכו…..
תנסו פעם ביום למשך כמה דקות, לשבת ולדמיין את שניכם (אתם והילד) יושבים בבית קפה עוד כמה שנים, הוא או היא כבר הורה לילדים והוא מספר לכם כמה מאתגר אותו הילד שלו (כן כן הנכד שלכם, הוא מספר מה הוא עושה לו וכמה לא פשוט לו איתו), ואתם יושבים איתו באהבה גדולה, צוחקים, ומספרים לו איזה ילד מאתגר הוא היה ואיזה שינוי הוא עשה בחיים שלו, ואיך הכל בסוף יהיה בסדר.
ממש להחזיק תמונה בראש שאתם כבר אחרי הסיפור הזה עם הילד שלכם….יושבים יחד וצוחקים על מה היה.
מה יקרה לדפיקות הלב שלי, ללחץ, לכעס אם אצליח להיות תודעתית במקום הזה פעם ביום לכמה דקות טובות?
ממש לראות את הסיפור מאחורינו, לצחוק ולקרוץ על מה שהיה?
הדבר הראשון שיקרה, שלכם כהורים יהיה הרבה הרבה יותר טוב, הרבה יותר אוויר יכנס למערכת.
הדבר השני שיקרה, זה שההסתכלות והתחושות כלפי הילד שלכם ישתנו ואז כמובן כל הניגון יתחיל אט אט להשתנות.
כשהניגון ישתנה, המערכת תתחיל להשתנות…..
שיהיה לכולנו שבוע טוב מלא בבשורות טובות ונחת מהחמודים שלנו.
