יצא קצת ארוך 
אבל נראה לי שווה קריאה.
אבל נראה לי שווה קריאה.בייעוץ שהיה לי היום, לגבי ילדה מתוקה שיוצאת מהמיטה כל ערב במשך שעה וחצי הלוך חזור…פתאום נזכרתי…
נזכרתי בימים שהייתי מנסה ל"הרדים את הילדים".
השעה לרוב הייתה 19:30, ואני זוכרת את הדריכות, שילכו כבר לישון ואני אוכל לשבת עם הקפה שלי בנחת.
המתח, החוסר סבלנות והמחשבה מה אני עושה כדי שהם יירדמו ויהיה לי שקט.
ואז הדברים היו עובדים בהתאמה הפוכה.
ככל שאני הייתי יותר באטרף שהם ילכו לישון, כך מפלס ההתנגדות שלהם להיכנס למיטה היה עולה יותר ויותר.
והדובדבן שבקצפת, זו תחושת החמיצות בסוף היום, שהייתי מרגישה, אם הם היו הולכים לישון בכעס או באיזו מילה מיותרת שהצטערתי שאמרתי.
והסיטואציות האלו היו חוזרות שוב ושוב.
ואחרי הייעוץ היום בעניין הזה, החלטתי לכתוב על זה קצת, אולי יעזור לאחד מכם.
אנחנו מגיעים כבר קצרים ומותשים מהיום, השאלה שמהדהדת לנו זה:
מה אני יכולה לעשות כדי שהם ישנו כבר?
אז בואו נעשה סדר, בואו נבין יחד מה ניתן לעשות ומה לא.
לשאלה מה אני יכולה לעשות כדי שהילד ישן (אם הילד מתנגד לישון)?
התשובה היא כמובן כלוםםםםם, אני אומרת להורים, אם הילד לא ירצה לישון, אין שום דבר שאני יכולה לעשות בכדי שהוא ישן.
עונשים, עצבים וכ'ו….כלום לא יעזור אם הוא לא יחליט שהוא מסכים והולך לישון.
למה זה כל כך חשוב?
כי כולם מחפשים כלים איך לגרום לילד לישון, וזה בזבוז אנרגיה מטורף וחיפוש עקר.
אי אפשר לגרום לילד לעשות שום דבר בניגוד לרצונו.
אז מה כן אני יכולה לעשות כהורה אתם שואלים?
התשובה היא, קודם כל להפסיק להזין את המעגל קסמים המיותר הזה.
אני לא יכולה לגרום לו לישון אם הוא לא ירצה, אבל אני יכולה להפסיק את המאבק שהתפתח ביני לבינו בעניין השינה, שרק מזין את האנרגיה אצל הילד להתנגד לישון.
כאשר הילד בהתנגדות להיכנס למיטה, ככל שאני אפעיל עליו יותר כוח, עם מילים או בלי מילים, רק התחושות הקשות שארגיש, אני רק מלבה את הסיטואציה ומייצרת אצל הילד, באופן לא מודע, מנוף להמשך ההתנגדות.
אז לגרום לו לישון אני לא יכולה, אבל אני כן יכולה להפסיק להזין את המאבק, להפסיק להגיב לסיטואציה בצורה שרק מלבה את העניין.
איך עושים את זה?
הדבר הראשון – מבינים שאנחנו לא מרדימים ילדים, אלא משכיבים אותם לישון, זה נשמע סמנטיקה אבל ממש לא.
להרדים זה לא בידיים שלנו, להשכיב אותם במיטה זה כן בידיים שלנו והאחריות של הילד להירדם.
דבר שני – משתדלים לא להגיע לחלק של ההשכבות, כשאנחנו מחוממים ועצבניים ורק מתיםם שהם יטוסו לישון.
ככל שאני יותר קצרה שם, הילד בחושים שלו קולט את זה ומייצר יותר התנגדות.
היכולת להירגע תגיע, כאשר אנחנו נבין שבהתנגדות שלהם הילדים לא נגדנו, הם פשוט כרגע בעד עצמם 
הדבר שלישי – זה מפחיתים עצבים, נאומים ונשארים עניינים מול הילדים, פחות מילים, פחות איומים, זה מיותר ולא עוזר.
והדבר האחרון – מבינים שהם רוצים לישון ורוצים להתנהג יפה רק משהו בריקוד בנינו לבינם לא עובד טוב…אז בואו נתקן את הצעדים שלנו כי רק הם בשליטתנו.
