זה זמן שהמון הורים מתלבטים איך מסבירים לילדים על היום הזה?
איך מגנים עליהם?
יש חשש גדול, מה זה יעשה להם ההיחשפות לזוועה ולתמונות.
אבא של בעלי נפטר עוד לפני שהכרנו.
כשהבת הבכורה שלי היתה בערך בת 7 היא ביקשה ללכת לאזכרה של סבא שלה, אני זוכרת שקצת חששתי בשבילה, המראה של כל הקברים וכו.
התקשרתי לאמא שלי ושיתפתי אותה , והיא ענתה לי בפשטות של למה לא?
כמובן שהסברתי לה את הפחד שלי ממה זה יעשה לביתי, החוויה המראות (להבדיל אלפי הבדלות כמובן).
אמא שלי בשיא הפשטות סיפרה שכילדה בית העלמין היה חלק מהחיים, הם היו הולכים כילדים לאזכרות, עוזרים למבוגרים לרחוץ את הקברים ומשתתפים בטקסים.
כמובן שאין מה להשוות את יום השואה לבית עלמין אבל מה שלי התחבר ופתאום הבנתי זה שפעם לפני המון שנים היה למבוגרים המון אמון בחוסן הנפשי של הילדים.
הילדים לקחו חלק מהחיים והיו שותפים לאושר,שמחה,כאב ועצב.
סמכו על הילד שהוא יכול להתמודד עם מה שהעולם מזמן לו, לא חשבו כל הזמן איך לתווך לילד את המציאות כי סמכו עליו שהוא יוכל להתמודד.
ככל שאנחנו כהורים יותר נסמוך על הילדים שלנו, המסר הלא מילולי שהם יחוו זה שהם גדולים ויכולים ושיש להם חוסן להתמודד וכך הם יאמינו בעצמם ובכוחות שלהם יותר ויותר.
זה לא משנה אם כן תחשפו או לא מה שחשוב זה איך תסתכלו עליהם.
תסמכו עליהם, באמת, מבפנים…. תדעו שהם גדולים מהחיים ואז כבר לא יהיו לכם שאלות איך ומה לחשוף.
התשובות יגיעו מאליהן.
