כל כך צחקתי כשקראתי את הפוסט הזה.
הוא מבטא בצורה מדוייקת, חלק גדול ממה שאני מלמדת בהנחיית הורים.
אנחנו מחפשים הסבר רציונלי להתנהגות של ילדים, מנסים להבין למה? מה היה יום קודם? איזו חוויה הביאה להתנהגות הזו ואיזה שלב התפתחותי….?
והעניין הוא שיש הסבר ותאוריה להתנהגות שלהם אבל הוא לא אינטואיטיבי והוא לא האוטומט שלנו, לכן אנחנו כל כך מתוסכלים וחסרי אונים מול הסיטואציות.
אנחמו מגיבים לפי האינטואיציה, השכל הישר אבל זה ממש לא מייצר תוצאות.
הפוסט הזה ממש מסביר את העניין, הילד לא רוצה פרי והוא גם לא רוצה לבכות ( למרות שזה מה שהוא בפועל עושה) הוא רוצה באופן לא מודע משהו אחר לגמרי, וכשמבינים את זה, החיים והיחסים עם הילדים אחרים לגמרי.
שבת שלום לכולכם.
