סיפור לא קל אבל שווה קריאה

ואז זה התחיל והדמעות לא הפסיקו לזלוג תוך כדי.
הרווחה הוציאה להם את הילדה מהבית.

ילדה מאתגרת היתה תמיד הם מספרים, ובאחד הערבים כשהילדה איימה שהיא תתקשר למשטרה והאמא מהעצבים אמרה תתקשרי, הילדה התקשה וסיפרה סיפור מטורף על ההורים שלה, מה שהביא להוצאה של הילדה מהבית.

לאחר בירור של כל המערכות הבינו שהילדה יכולה לחזור הביתה (חשוב לי לציין שלא הייתה אשמה הורית מוחלטת!! ) אבל היא, הילדה סרבה לחזור הביתה, סירבה לדבר עם ההורים וכאן התחיל מסע ארוך וקשה של כולם.

הילדה בהתחלה היתה אצל קרובי משפחה, באיזה שהוא שלב, הילדה הסכימה לדבר עם האבא והמשיכה לסרב לדבר עם האמא, מה שהאמא לא עשתה לא עזר כלום והיא בשלה.

זה השלב שהם הגיעו אלי, התחלנו ביחד להבין את הדינמיקה, סוג הקשר, שנוצר בין הילדה להורים שלה.
גם כעס ועצבים זה סוג של קשר.

ולאט לאט שבוע אחרי שבוע ההורים עשו עבודה.
הבינו פתאום איך הראש של הילדה הספציפית הזו עובד, מה מזין את המלחמה ומה בדיוק ההפך משנה את התמונה.

התהליך לא היה קצר ולא קל, ההורים היו צריכים לשנות הרגלים ותפיסות לגבי חינוך ילדים, לגבי הילדה עצמה וכו.
עבדנו ממש שבוע אחרי שבוע.

אבל אחרי שנה הילדה חזרה הביתה, וכמו שהיא נלחמה קודם לצאת מהבית, כך הילדה התחילה להילחם לחזור חזרה.

היא חזרה למערכת החינוכית הרגילה באזור מגוריה.

לשמוע שהאחראית ברווחה אומרת ***"כזה סיפור שנגמר ככה עוד לא היה לנו"*** , אלו משפטים שאיתם לא ניתן להתמודד.

שתבינו שבאיזה שהוא שלב נשקלה האפשרות להכניס את הילדה לפנימיה סגורה.

כן היו ימים קשים.
התקפי זעם ואלימות בפנימיה.
סרוב לקשר והאשמות של כל העולם ואישתו.

כאשר האמא באחת הפגישות סיפרה לי שבאחד ההתקפים הקשים של הילדה בפנימיה, היא היתה היחידה שהצליחה להרגיע את הילדה, זה הרגע שהבנתי שהשער המרכזי נפתח.
שמפה אפשר רק לעלות.

כן יתכן שעוד יהיו פה ושם נפילות אבל על דרך המלך עלינו ועכשיו צריך לחזק את השרירים שנשאר שם.

אם יש לכם ילד\ה שאתם מרגישים שאתם מנסים הכל כדי לייצר קשר טוב ואוהב איתם אבל מוצאים את עצמכם מתעצבנים, מרוחקים ועייפים שמשהו שם לא עובד לכם, אני פה גם בשבילכם.
מיטל

תמונה מ freepik