אחד הדברים שלקחתי על עצמי לשנות בשנה האחרונה, ומקווה לשמר את זה בשנה הבאה, זה זמן ופנאי לעצמי.
בנסיעה האחרונה שלי ללונדון לכנס של טוני רובינס הבנתי שאני לא מספיק דואגת לזמן איכות לעצמי.
זה לא צריך להיות דברים גדולים, אבל לא מספיק הבנתי את חשיבות העניין, מה זה עושה לי כאדם כשאני מוצאת זמן לעצמי, זמן למלא את עצמי באנרגיות.
ולאט לאט התבהרו לי הדברים על עצמנו כחברה.
ההורות בתרבות המערבית מקדשת את שימת הילד במרכז.
ככל שאתה משקיע יותר בילדים שלך אתה נחשב להורה יותר טוב, "המניות שלך בעליה".
ההורות היום סובבת סביב הילדים, לא משנה מה המחיר ההורי, הזוגי, האישי העיקר הוא הילד!!!!!
שמתי לב שבין זמן שלי לעצור לבין אפילו להכין עוד קינוח, עוד פאזל, עוד חוג, תמיד הייתי בסוף.
אני לא נגד השקעה בילדים אבל לדעתי דברים מתפספסים לנו.
אני שמה לב שמשנה לשנה בייעוצים ובסדנאות להורים, מפלס הכעס, הזעם הפנימי של הורים על הילדים רק הולך ועולה.
אמא שאומרת לי השבוע " אם הילדים שלי יחליטו לא להביא ילדים לעולם, אבין אותם, ותדעי שפעם לא יכולתי לחשוב על זה, הורות היתה הכל בשבילי, אבל זה ניהיה קשה מאוד".
הטוטליות ההורית יצרה מציאות שלהורים היום אין חיים.
ההורות הפכה להיות קשה הרבה יותר.
ההורים כבר השלימו עם זה שהחיים שלהם יחזרו אחרי שהילדים יגדלו .
היעדר חיים, היעדר מקום לעצמנו כהורים מייצר תסכול, מירמור, ועוד יותר כשאנחנו לא רואים תוצאות להשקעה שלנו, שאחרי כל ההשקעה הוא מצפצף והיא מסתגרת.
באמת נראה לנו שכל מה שקשור בילדים הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר.
אנחנו יכולים לריב בנינו ולהתמלא בכעס בזוגיות אם יש בנינו חוסר הסכמה לגבי עניין עם הילדים.
שכחנו כמה הזוגיות שלנו חשובה לנו.
מתוך המציאות הזאת אנחנו מוצאים את עצמנו סביב הזנב של עצמנו, עושים דברים שהילדים יכולים לעשות בכוחות עצמם, רבים בנינו, מסיעים ומחזירים גם בגילאים גדולים ובכלל שמים את עצמנו בתחתית הרשימה.
ככל שתשימו את עצמכם יותר בתחתית, ההורות תיהיה קשה יותר ומתסכלת יותר.
כשטוב לכם, לכולם יהיה טוב יותר.
ובאמת שאין צורך להיות טוטאלים, ההורות שלכם לא נמדדת לפי רמת ההשקעה וההקרבה.
תפרגנו לעצמכם קצת יותר.
בתמונה: אחת מההחלטות שלי בשנה האחרונה, תמיד למצוא זמן לעצמי, ללכת, לחשוב.
כתיבה וחתימה טובה לכולכם.
