הילדה לא סופרת אותם, לא מדברת איתם, אפילו את הכסף שלהם היא לא רוצה.
חלק גדול מהלילות היא לא חוזרת לישון בבית, בקיצור ממש לא פשוט.
כמובן שכל הזמן הם היו איתם במאבקים, עצבים וכו כו….
היום נפגשנו בפעם השלישית.
אני: נו, מה שלומכם? איך עברו השבועיים האחרונים?
היא: תקשיבי זה ממש הפוך על הפוך כל מה שאת אומרת, לקח לי זמן להבין אבל אני חושבת שהצלחתי להרגיש את מה שבקשת.
אני: מה היה?
היא: הילדה כבר חוזרת לישון בבית (אומנם עדיין לא בשעה שביקשנו), יותר מדברת איתנו (אמנם דרך הווטצאפ אבל עד עכשיו לא היה כלום כלום, היא לא הייתה עונה גם להודעות) אפילו ביקשה שנקנה לה משהו.
אני: מצוין היא מתחילה לתת לכם לראות את הילדה האמיתית שקיימת בפנים, שזקוקה מאוד לקשר אתכם, היא ממש מתחילה להוריד את השריון שיש עליה….
היא: ככל שכעסתי יותר זה רק ניהיה קשה יותר ויצר יותר התנגדות.
אני: בדיוק ככה, ככל שאנחנו חושבים שאנחנו "מחנכים" יותר, ככה הפלונטרים הלא פשוטים עם הילדים מעמיקים ומסתבכים.
כשאנחנו מתחילים להוביל את הבית ולא להיות על תקן מגיבים כל היום, ככה הפלונטרים נפתרים יותר בקלות.
תזכרי שרק על התגובות והתחושות שלך יש לך שליטה, את יכולה להחליט איזו אמא את רוצה להיות.
סיימנו את הפגישה שהם כבר יותר מחייכים, נושמים בבית יותר טוב, ומצליחים לראות את מה שאמרתי להם בפגישה הראשונה, שהילדה הזו מהממת, היא פשוט לא נותנת להם לראות את זה, העבודה הפנימית שלהם תאפשר לילדה להראות להם כמה היא באמת מהממת.
תזכרו שמתחת לכל ילד שלכם, לא משנה לאיזה תחפושת מפחידה הוא התחפש, לא משנה מה הוא מראה לכם, מתחבא הילד המתוק שעליו חלמתם.
שבוע טוב וחמים לכולכם.
התמונה מ FREEPIK