"אי אפשר לרצות יותר מהם"
זה משפט שאני מוצאת את עצמי חוזרת ואומרת לעצמי ולהורים שבאים להתייעץ איתי.
הוא: "דני החליט שהוא רוצה לעזוב את הנבחרת שלו בכדורסל"
אני: "אוקיי"
הוא: "תקשיבי ממש חבל לי, הוא טוב בכדורסל וחשוב שישמור על הגוף ועל פעילות גופנית וכו…."
אני: "אני מבינה, אבל הוא לא רוצה"
הוא: "כן אבל ממש חבל לי וחשוב לי שהוא…….
אנחנו כהורים רוצים עבור הילדים הרבה יותר ממה שהם רוצים.
אנחנו רוצים שהם:
יצאו לבלות יותר עם חברים
ילמדו יותר
יעשו ספורט
יממשו את כל הפוטנציאל שלהם
…..תוסיפו משלכם.
מצד אחד זה נשמע ממש טבעי, ברור כל הורה רוצה שלילד שלו יהיה טוב וזה נכון אנחנו באמת מאוד רוצים שיהיה להם טוב.
אבל וזה אבל גדול, לילדים שלנו יש חיישנים מיוחדים, שכאשר הם מזהים שאנחנו רוצים משהו יותר מהם, זה מייצר אפקט הפוך אצלם, פתאום הם ממש לא רוצים את זה.
פתאום זה לא חשוב להם.
תזכרו שאנחנו כהורים יכולים לאפשר לילדים את מה שצריך, כדי שיהיה להם טוב, אבל רק הם יכולים לייצר את המציאות הזו, שיהיה להם טוב.
לא משנה כמה אני ארצה כהורה שהילד שלי יממש את הפוטנציאל שלו, רק הוא יוכל לעשות זאת.
אני מזכירה לכם וגם לעצמי, לרצות פחות, לאפשר להם ולהניח לזה.
הבנתי שהרצון המוגבר שלי עבורם, מייצר אצלם רצון מופחת מאוד 
התמונה מFREEPIK
