סיפור לא קל אבל שווה קריאה: את ההורים של הדר (שם בדוי ) בת ה12.5 פגשתי לפני כשנה וחצי.
לפני שילדתי את הבת הבכורה שלי, ידעתי מה אני לא רוצה להיות כאמא, ומה אני רוצה להיות. אני זוכרת
רוצים לדעת מה המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי ליום המשפחה? המתנה ששינתה את ההורות ואת התחושה שאיתה אני מתהלכת מקצה
"רָעָב היא תחושה הפוקדת אדם או חיה כאשר לא מסופק לה מזון במידה הנדרשת. שיכוך הרעב הוא צורך בסיסי הקיים
מכירים את הילד שכל ארוחת ערב מלכלך את הסביבה שלו? ומה אנחנו עושים באוטומט, מתחילים: ? למה אתה שופך? ? מה יהיה
הרבה פעמים כשהייתי מבקשת משהו מהילדים שלי, אחרי דקה שתיים כאשר זה לא היה נעשה, ישר הייתי מבקשת שוב ושוב,
שנים הייתי נכנסת הביתה אחרי יום עבודה, איסוף של הילדים וכבר בדלת הייתי רואה את כל המשימות שיש לי
כמה מילים לפני שאתם מתחילים את סבב אסיפות ההורים. כשהגעתי לאסיפת הורים, הראשונה שלי ? בבית הספר, כיתה א' של
***בוקר ואנחנו נורא לחוצים להגיע בזמן ואז הילד נכנס למוד של הילוך איטי. הוא נזכר בכל הדברים שעכשיו הוא חייב
"הוא לא מספיק רואה אותי" "היא לא מספיק מכבדת אותי" "הוא אדיש ואיטי, בלי אנרגיה" " היא קרה ואדישה" "הוא
כלי נגישות