תובנות מהשטח

כשיצאתי לדרך כמנחת הורים לפני יותר מ-10 שנים, חשבתי לעצמי שאני עוזרת להורים לגדל ילדים שהם יותר משתפים פעולה, ילד שהגידול שלו יותר נעים, נינוח

אני זוכרת את עצמי פותחת עיניים והדופק המהיר כבר היה מתחיל, עוד לפני שפגשתי את אותו ילד….חוסר שקט שממש מקשה על החיים ומכניס המון עצב לחיים

מכירים את זה שבדיוק כשאני מתיישבת לשתות את הקפה שלי, התינוק מתעורר? שהוא ישן מעולה אבל אני רק עוברת ליד הוא ישר מתחיל לבכות? מעין

השביתה הבוקר פינתה לי קצת זמן לכתוב לכם נושא שעולה המון בזמן הייעוציים זה הקשר שיהיה לנו עם הילדים שלנו בעתיד. האם הם יאהבו אותי

כבני אדם אנחנו עסוקים לרוב בלעשות לעצמנו "מסדר פאקים" איפה אני לא בסדר? איפה טעיתי? איזה מילה אמרתי לילד שלא הייתי צריכה ואיפה הייתי חסרת

בהתחלה לא הבנתי את העומק… לא הבנתי למה זה כל כך חשוב שאבין שאני לא האמא המושלמת, או יותר נכון לא הבנתי כמה זה קריטי

רוצים שינוי? בוודאי רוצים להשתנות? אממממממממממממממממ  תראו כמעט כל הייעוצים בנושא חינוך ילדים, סובבים סביב קושי שלנו ההורים עם ההתנהגות של הילד\ה שלנו. זה בכלל

האם אתם חיים בזוגיות פחות טובה ממה שרציתם? מתקשים לחנך את הילדים, או הגעתם למבוי סתום בפן המקצועי וניהול הקריירה שלכם? התרגלנו לחשוב שלכל בעיה

כשלא הבנתי מה "יוצא להם" מזה שאני כעוסה וחסרת סבלנות, וכל הזמן הריטואל הזה חוזר שוב ושוב. היה לי קשה לא להיות מתוסכלת ועצובה, כאשר

יצא קצת ארוך  אבל נראה לי שווה קריאה. בייעוץ שהיה לי היום, לגבי ילדה מתוקה שיוצאת מהמיטה כל ערב במשך שעה וחצי הלוך חזור…פתאום נזכרתי… נזכרתי

בהרבה ייעוצים לפני שההורים מתחילים לספר לי על הקושי שהם חווים עם ההתנהגות של הילד, הם יקדימו ויספרו לי כמה הוא רגיש וחכם. כמה הוא

"אי אפשר לרצות יותר מהם" זה משפט שאני מוצאת את עצמי חוזרת ואומרת לעצמי ולהורים שבאים להתייעץ איתי. הוא: "דני החליט שהוא רוצה לעזוב את

הרבה פעמים בייעוצים אני שומעת הורים שמסבירים שההתנהגות השלילית של הילד נובעת בגלל שהם: לא היו עקביים וויתרו פעם אחת התחלפו ביניהם תוך כדי הסיטואציה

הילדה לא סופרת אותם, לא מדברת איתם, אפילו את הכסף שלהם היא לא רוצה. חלק גדול מהלילות היא לא חוזרת לישון בבית, בקיצור ממש לא

המתייעצת: "מה פעם אחת? לא להתעצבן? היא עוד תחשוב שאני מרשה לדבר ככה" אני: "כמה פעמים הערת? צעקת? הענשת? היא: "הרבה……….." אני: "עזר?" היא: "לא"

הרבה פעמים עולה בייעוצים הפחד של ההורים שיקלקלו להם את הילדים. שחלילה הילד שלהם יחשף לאח\חבר\דוד\בן דוד\סבא וסבתא שעושים או אומרים דברים בניגוד לחינוך שלהם.

מה יש בגישה הזו שאת כל כך מאמינה בה? אז החלטתי לנסות לענות על זה…… גישת שפר כי: * זו גישה שלא מאשימה את ההורים

הרבה פעמים בחיים אנחנו רואים דברים שאנחנו לא אוהבים, מצבים בהם המציאות היא לא בדיוק כמו שרצינו ואנחנו לא מאבדים את הצפון, אנחנו לא כועסים

כמה מתנות (תובנות) שגישת שפר העניקה לי לגבי הזוגיות (בקשר לילדים) שלנו: אני כותבת כמובן ממקומי כאישה, זה נכון גם בדיוק ההפך, פשוט גברים תחליפו

  אני זוכרת שהייתי מוצאת את עצמי "עובדת" כל היום. נותנת את הנשמה בבית, בעבודה, בזוגיות והולכת לישון עם התחושה שפה כעסתי שלא בצדק, שפה

  דרמות ולחץ אצל הילדים, מוזן באופן לא מודע דרכנו ההורים. ככל שאנחנו ההורים, יותר מזדהים עם הפחדים ועם הדרמה, ככה חלק מהילדים שלנו יהיו

    כל כך צחקתי כשקראתי את הפוסט הזה. הוא מבטא בצורה מדוייקת, חלק גדול ממה שאני מלמדת בהנחיית הורים. אנחנו מחפשים הסבר רציונלי להתנהגות