תובנות מהשטח

  אחד הדברים שלקחתי על עצמי לשנות בשנה האחרונה, ומקווה לשמר את זה בשנה הבאה, זה זמן ופנאי לעצמי. בנסיעה האחרונה שלי ללונדון לכנס של

  קצת על ההרצאה: לא מכינים אותנו לרגע הזה, שהניצוצות באויר מתפזרים, הזיקוקים נעלמים ואנחנו נשארים רק שנינו עם משכנתא, ילדים, קריירה והמון שאלות לא

תחשבו על זה שכל אחד מהילדים שלי מחליט איזה סוג קשר יהיה לו איתי. בעצם הילד מייצר איתי סוג של קשר. קשר שמבוסס על דאגה.

כואב לי הלב עליה …. לפני שנים כשעוד עבדתי בהייטק, באחד הימים הארוכים שלי במשרד, קיבלתי טלפון מהבת שלי כשהיא ממש אבל ממש בוכה, והויא

  אני זוכרת את התסכול שהרגשתי כשאני עם מנשא ( עם הקשירות האין סופיות ) בתוכו מונחת תינוקת בת 8 חודשים, גשם בחוץ ואני נאבקת

  "אמא, נכון שיש דברים שלא שואלים אותנו….." ערב אחד כשהלכתי לאסוף את הבן שלי מהחוג, ראיתי שעדיין לא אספו את החבר שלו, כשביררתי מי

  סיפור לא קל אבל שווה קריאה: את ההורים של הדר (שם בדוי ) בת ה12.5 פגשתי לפני כשנה וחצי. אני פוגשת המון משפחות בשבוע

  לפני שילדתי את הבת הבכורה שלי, ידעתי מה אני לא רוצה להיות כאמא, ומה אני רוצה להיות. אני זוכרת המון שבועות פנימיות שנשבעתי לעצמי

רוצים לדעת מה המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי ליום המשפחה? המתנה ששינתה את ההורות ואת התחושה שאיתה אני מתהלכת מקצה לקצה? קצת ארוך אבל שווה

"רָעָב היא תחושה הפוקדת אדם או חיה כאשר לא מסופק לה מזון במידה הנדרשת. שיכוך הרעב הוא צורך בסיסי הקיים אצל כל בעלי החיים, אך

מכירים את הילד שכל ארוחת ערב מלכלך את הסביבה שלו? ומה אנחנו עושים באוטומט, מתחילים:  ? למה אתה שופך? ? מה יהיה איתך? הכל נופל לך מהיידים?

הרבה פעמים כשהייתי מבקשת משהו מהילדים שלי, אחרי דקה שתיים כאשר זה לא היה נעשה, ישר הייתי מבקשת שוב ושוב, מתעצבנת וכו. הייתי מוצאת את

  שנים הייתי נכנסת הביתה אחרי יום עבודה, איסוף של הילדים וכבר בדלת הייתי רואה את כל המשימות שיש לי לעשות, את כל מה שלא

    כמה מילים לפני שאתם מתחילים את סבב אסיפות ההורים. כשהגעתי לאסיפת הורים, הראשונה שלי ? בבית הספר, כיתה א' של הבת הבכורה שלי. הדבר הראשון

***בוקר ואנחנו נורא לחוצים להגיע בזמן ואז הילד נכנס למוד של הילוך איטי. הוא נזכר בכל הדברים שעכשיו הוא חייב לעשות אבל חייבבבב חוץ מלהתלבש

"הוא לא מספיק רואה אותי" "היא לא מספיק מכבדת אותי" "הוא אדיש ואיטי, בלי אנרגיה" " היא קרה ואדישה" "הוא לחוץ, עצבני מעיר יותר מידי

טוב אז אשתדל כל פעם לכתוב על אוףףף או קבוצת אופפים רלוונטים. נתחיל מהאוףףף שחזר כמה וכמה פעמים שהוא חוסר הקשבה, חזרה על אותה בקשה

    לכל אחד מאתנו יש בבית רגע אחד לפחות שבו אנחנו מרגישים שהילד לא מקשיב לנו, שלא סופרים אותנו או מתחצפים אלינו. לפעמים זהו

כל הורה מכיר היטב את המצב הזה שלכל ילד במשפחה יש תפקיד משלו, אחד הוא ה"אחראי", השני הוא ה"מפוזר", השלישי "ספורטאי", רביעי "קלאמז" וכן הלאה.