כל הפוסטים בבלוג

  אני זוכרת שהייתי מוצאת את עצמי "עובדת" כל היום. נותנת את הנשמה בבית, בעבודה, בזוגיות והולכת לישון עם התחושה

  דרמות ולחץ אצל הילדים, מוזן באופן לא מודע דרכנו ההורים. ככל שאנחנו ההורים, יותר מזדהים עם הפחדים ועם הדרמה,

    כל כך צחקתי כשקראתי את הפוסט הזה. הוא מבטא בצורה מדוייקת, חלק גדול ממה שאני מלמדת בהנחיית הורים.

  אחד הדברים שלקחתי על עצמי לשנות בשנה האחרונה, ומקווה לשמר את זה בשנה הבאה, זה זמן ופנאי לעצמי. בנסיעה

  קצת על ההרצאה: לא מכינים אותנו לרגע הזה, שהניצוצות באויר מתפזרים, הזיקוקים נעלמים ואנחנו נשארים רק שנינו עם משכנתא,

תחשבו על זה שכל אחד מהילדים שלי מחליט איזה סוג קשר יהיה לו איתי. בעצם הילד מייצר איתי סוג של

כואב לי הלב עליה …. לפני שנים כשעוד עבדתי בהייטק, באחד הימים הארוכים שלי במשרד, קיבלתי טלפון מהבת שלי כשהיא

  אני זוכרת את התסכול שהרגשתי כשאני עם מנשא ( עם הקשירות האין סופיות ) בתוכו מונחת תינוקת בת 8

  "אמא, נכון שיש דברים שלא שואלים אותנו….." ערב אחד כשהלכתי לאסוף את הבן שלי מהחוג, ראיתי שעדיין לא אספו

  סיפור לא קל אבל שווה קריאה: את ההורים של הדר (שם בדוי ) בת ה12.5 פגשתי לפני כשנה וחצי.