בלוג

  שנים הייתי נכנסת הביתה אחרי יום עבודה, איסוף של הילדים וכבר בדלת הייתי רואה את כל המשימות שיש לי לעשות, את כל מה שלא

    כמה מילים לפני שאתם מתחילים את סבב אסיפות ההורים. כשהגעתי לאסיפת הורים, הראשונה שלי ? בבית הספר, כיתה א' של הבת הבכורה שלי. הדבר הראשון

***בוקר ואנחנו נורא לחוצים להגיע בזמן ואז הילד נכנס למוד של הילוך איטי. הוא נזכר בכל הדברים שעכשיו הוא חייב לעשות אבל חייבבבב חוץ מלהתלבש

"הוא לא מספיק רואה אותי" "היא לא מספיק מכבדת אותי" "הוא אדיש ואיטי, בלי אנרגיה" " היא קרה ואדישה" "הוא לחוץ, עצבני מעיר יותר מידי

טוב אז אשתדל כל פעם לכתוב על אוףףף או קבוצת אופפים רלוונטים. נתחיל מהאוףףף שחזר כמה וכמה פעמים שהוא חוסר הקשבה, חזרה על אותה בקשה

    לכל אחד מאתנו יש בבית רגע אחד לפחות שבו אנחנו מרגישים שהילד לא מקשיב לנו, שלא סופרים אותנו או מתחצפים אלינו. לפעמים זהו

כל הורה מכיר היטב את המצב הזה שלכל ילד במשפחה יש תפקיד משלו, אחד הוא ה"אחראי", השני הוא ה"מפוזר", השלישי "ספורטאי", רביעי "קלאמז" וכן הלאה.