ההבנה שהכי הכי הפכה אותי כשהתחלתי ללמוד זוגיות, שהייתה הכי מהפכנית בעייני הייתה: הסיכוי שיהיה לי טוב בזוגיות, כשהמחשבות שלי
כשיצאתי לדרך כמנחת הורים לפני יותר מ-10 שנים, חשבתי לעצמי שאני עוזרת להורים לגדל ילדים שהם יותר משתפים פעולה, ילד
אני זוכרת את עצמי פותחת עיניים והדופק המהיר כבר היה מתחיל, עוד לפני שפגשתי את אותו ילד….חוסר שקט שממש מקשה על
מכירים את זה שבדיוק כשאני מתיישבת לשתות את הקפה שלי, התינוק מתעורר? שהוא ישן מעולה אבל אני רק עוברת ליד
השביתה הבוקר פינתה לי קצת זמן לכתוב לכם נושא שעולה המון בזמן הייעוציים זה הקשר שיהיה לנו עם הילדים שלנו
כבני אדם אנחנו עסוקים לרוב בלעשות לעצמנו "מסדר פאקים" איפה אני לא בסדר? איפה טעיתי? איזה מילה אמרתי לילד שלא
בהתחלה לא הבנתי את העומק… לא הבנתי למה זה כל כך חשוב שאבין שאני לא האמא המושלמת, או יותר נכון
רוצים שינוי? בוודאי רוצים להשתנות? אממממממממממממממממ תראו כמעט כל הייעוצים בנושא חינוך ילדים, סובבים סביב קושי שלנו ההורים עם ההתנהגות
האם אתם חיים בזוגיות פחות טובה ממה שרציתם? מתקשים לחנך את הילדים, או הגעתם למבוי סתום בפן המקצועי וניהול הקריירה
כשלא הבנתי מה "יוצא להם" מזה שאני כעוסה וחסרת סבלנות, וכל הזמן הריטואל הזה חוזר שוב ושוב. היה לי קשה
כלי נגישות