כל הפוסטים בבלוג

יצא קצת ארוך  אבל נראה לי שווה קריאה. בייעוץ שהיה לי היום, לגבי ילדה מתוקה שיוצאת מהמיטה כל ערב במשך שעה

בהרבה ייעוצים לפני שההורים מתחילים לספר לי על הקושי שהם חווים עם ההתנהגות של הילד, הם יקדימו ויספרו לי כמה

"אי אפשר לרצות יותר מהם" זה משפט שאני מוצאת את עצמי חוזרת ואומרת לעצמי ולהורים שבאים להתייעץ איתי. הוא: "דני

הרבה פעמים בייעוצים אני שומעת הורים שמסבירים שההתנהגות השלילית של הילד נובעת בגלל שהם: לא היו עקביים וויתרו פעם אחת

הילדה לא סופרת אותם, לא מדברת איתם, אפילו את הכסף שלהם היא לא רוצה. חלק גדול מהלילות היא לא חוזרת

המתייעצת: "מה פעם אחת? לא להתעצבן? היא עוד תחשוב שאני מרשה לדבר ככה" אני: "כמה פעמים הערת? צעקת? הענשת? היא:

הרבה פעמים עולה בייעוצים הפחד של ההורים שיקלקלו להם את הילדים. שחלילה הילד שלהם יחשף לאח\חבר\דוד\בן דוד\סבא וסבתא שעושים או

מה יש בגישה הזו שאת כל כך מאמינה בה? אז החלטתי לנסות לענות על זה…… גישת שפר כי: * זו

הרבה פעמים בחיים אנחנו רואים דברים שאנחנו לא אוהבים, מצבים בהם המציאות היא לא בדיוק כמו שרצינו ואנחנו לא מאבדים