שנים הייתי נכנסת הביתה אחרי יום עבודה, איסוף של הילדים וכבר בדלת הייתי רואה את כל המשימות שיש לי
כמה מילים לפני שאתם מתחילים את סבב אסיפות ההורים. כשהגעתי לאסיפת הורים, הראשונה שלי ? בבית הספר, כיתה א' של
***בוקר ואנחנו נורא לחוצים להגיע בזמן ואז הילד נכנס למוד של הילוך איטי. הוא נזכר בכל הדברים שעכשיו הוא חייב
"הוא לא מספיק רואה אותי" "היא לא מספיק מכבדת אותי" "הוא אדיש ואיטי, בלי אנרגיה" " היא קרה ואדישה" "הוא
טוב אז אשתדל כל פעם לכתוב על אוףףף או קבוצת אופפים רלוונטים. נתחיל מהאוףףף שחזר כמה וכמה פעמים שהוא חוסר
הורים עם רגשות אשמה זה חדשות של אתמול, אבל את הסיפור על האמא שפגשתי בשבוע שעבר אני חייבת לשתף. היא
לכל אחד מאתנו יש בבית רגע אחד לפחות שבו אנחנו מרגישים שהילד לא מקשיב לנו, שלא סופרים אותנו
גם בחינוך ילדים , מחשבה יוצרת מציאות. טיפ קטן ומנצח
כל הורה מכיר היטב את המצב הזה שלכל ילד במשפחה יש תפקיד משלו, אחד הוא ה"אחראי", השני הוא ה"מפוזר", השלישי
כלי נגישות